החלטה בתיק עמ"נ 10015-08-13

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות מיום 31.7.13 (להלן: " ההחלטה"), במסגרתה החליט למנות למבקשת ועד ממונה שיכלול נציג מטעמו, אשר יכהן כיו"ר הוועד, יחד עם חמישה חברי האגודה  אשר זכו במספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות שנערכו ביום 23.7.13.

העובדות הצריכות לעניין

2. ההחלטה באה לאחר שסעיפים 13 ו- 14 בהחלטתו הקודמת של עוזר הרשם בעניין, מיום 1.5.13 בוטלו במסגרת ערעור מינהלי 13138-06-13 בפסק דינו של כב' הנשיא השופט ד. חשין מיום 16.6.13, לאחר שהצדדים הסכימו שהתיק יוחזר לרשם או לעוזר רשם כדי שהאחרון יקיים שימוע כהלכתו לאגודה ולחברי הוועד שכיהנו בה עד 2.6.13, בשאלת מינוי ועד ממונה.

3. בהתאם להוראות פסק הדין מונה מטעם הרשם יו"ר ועד ממונה יחד עם שני חברי אגודה לתקופה מוגבלת וכדי למנוע מצב שבו ענייני האגודה לא יטופלו עד שייבחר ועד חדש.

טענות המבקשת

4. לטענת המבקשת, לאורך כל ההחלטה, הן בתוכנה והן בתוצאתה, בולט הפגם כי השימוע המאוחר לא נערך בלב קולט ונפש חפצה כי אם רק כדי לצאת ידי חובה.

5. לטענתה, עוזר הרשם בחר להתרכז רק בטענה אחת- היעדר שימוע טרם קבלת ההחלטה על מינוי ועד ממונה אשר כביכול באה על פתרונה בקיום השימוע על ידו ביום 30.6.13. השימוע היה אמור להתייחס לכלל טענות האגודה בקשר להיעדר הצורך במינוי ועד ממונה תוך התייחסות לדוח החוקר שלא המליץ על מינוי ועד ממונה. אולם, בפועל עוזר הרשם הוציא תחת ידו החלטה שיפוטית מקובעת מבלי לקבוע קביעות עובדתיות הנדרשות לעניין.

6. עוד טענה המבקשת, כי לאגודה סיכויים טובים להצליח בערעור. ההחלטה נגועה בהיעדר מידתיות וחוסר סבירות קיצוני היורדים לשורשה וזהו פגם במהות ההחלטה המהווה עילה לביטולה. לטענתה, ניתן היה להשיג את התוצאה המבוקשת באמצעי מידתי יותר- מינוי משקיף לאגודה אשר ישמש כגורם "חיצוני, מקצועי ואובייקטיבי".

7. אשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת, כי אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, אזי תישלל מהאגודה הזכות לניהול עניינה באופן דמוקרטי וכן תישלל מחברי הועד הנבחר החדש האפשרות לפעול לטובת האגודה. בנוסף, יוכתם שמם של חברי הועד החדש אשר נבחרו זה עתה על ידי רוב גדול ומתפקדים כראוי.

8. בנוסף, טענה המבקשת, כי בידי האגודה להצביע על זכויות לכאורה של כלל חבריה והעומדים בראשה, אשר למען הגנתן נדרש הסעד של עיכוב ביצוע.

טענות המשיבים

9. המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, קיום ההחלטה לא יגרום נזק בלתי הפיך לאגודה, לחבריה ולרכושה. לעניין זה ציינו המשיבים כי לאגודה מונה ועד ממונה לפני 13 שנים בשל ליקויים. המינוי אז, אשר איש לא התנגד לו, לא גרם נזק לאגודה, לחברים או לנכסים. לעומת זאת, אם תעוכב ההחלטה, תהיה בלתי הפיכה כלפי המשיבים, משום שהמזכיר וחבורתו ימשיכו לנהל את האגודה כאילו מדובר בעסק פרטי תוך התעלמות מזכויות החברים באגודה ויאפשר לאגודה להמשיך ולהתנהל בחוסר שקיפות ובאופן לא חוקי.

10. עוד טענו המשיבים, כי בשלב זה ישנם ממצאים עובדתיים מספיקים ביחס להתנהלות הכספית של האגודה.

11. זאת ועוד, מפרוטוקול השימוע ניתן לראות שכל טענות האגודה שיוצגה על ידי היועץ המשפטי הקבוע של האגודה זכו לאוזן קשבת.

12. לטענתם, החלטת הרשם למנות יו"ר חיצוני מותירה את ההליך הדמוקרטי על כנו, גם עתה ב"יחסי הכוחות" באגודה ישנו רוב למי ששולט בוועד שנים רבות אלא שעתה לא ניתן לפעול באותה חופשיות שפעלה בעבר. מינוי יו"ר חיצוני לאגודה נועד לשמר את זכויות כלל החברים ולמנוע את עריצות הרוב.

דיון

13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14. תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. כידוע, על מנת לסטות מכלל זה על המבקש להוכיח שני תנאים עיקריים. התנאי הראשון הוא כי סיכויי קבלת הערעור שהגיש הינם טובים.  התנאי השני עניינו מאזן הנוחות, קרי, על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. בעניין זה יבחן בית המשפט גם את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תידחה או תתקבל הבקשה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם. (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (1989)).

15. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור אומר רק כי המבקשת לא הצביעה על טעות משפטית של עוזר הרשם והרי הלכה היא כי בית משפט זה יתערב בהחלטות עוזר הרשם במקרים חריגים בלבד, כאשר "ההחלטה פגומה בטעות משפטית מהותית והצדק מחייב שבית המשפט יתערב בהחלטה" (ראו בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות פ"ד כב(5) 614, 623 (1998); בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות ([פורסם בנבו], 17.10.10)). על כן, על מנת להצדיק את התערבות בית משפט זה בהחלטת עוזר הרשם דנן, היה על העותרים להצביע על טעות משפטית מהותית אשר מן הצדק לתקנן. אולם, עיון בהחלטת עוזר הרשם ובהחלטת הבורר מעלה כי לא נפלו טעויות משפטיות מהותיות וכי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות ( בג"צ 9110/11 אריה אסתר ואח' נ' מושב אשתאול [פורסם בנבו].